
החיים פה זה או ג'יימס בונד או פינקי והמח

עיתונאית ובעלת טור, ידיעות אחרונות

החיים פה זה או ג'יימס בונד או פינקי והמח

מאז שבעה באוקטובר למדתי לא לזלזל באנשים כמו אלישע מדן. פגשתי עשרות מהם. הורים שכולים, משפחות חטופים, פצועים במחלקת השיקום בשיבא. אנשים שהחליטו לחזור לחיים ומאז הם לא רואים בעיניים - כל אחד במאבק שלו מדן הוא היום חבר ליכוד, אבל גם אדם שאיבד ארבעה חברים ושתי רגליים. מאז רעיון האחדות הפך למשימת חייו. כאילו רק המימוש שלו יכול להצדיק את זה שהוא לא נהרג שם בבית חאנון. אני מתרשם שבכל הנוגע לאחדות (רעיון רע לטעמי), הוא באמת לא רואה בעיניים ייתכן שהאוהל שלו הוא בדיוק המתנה שנתניהו חיכה לה, אבל ייתכן גם שנתניהו עדיין לא הבין איזה אדם הכניס לליכוד. שאם הוא ינצל אותו למטרות לא כשרות, אם יוליך אותו שולל, הוא יגלה שהכניס אדם שאין לו שליטה עליו. שלא יפחד לצאת נגדו. שלא מפחד יותר מכלום

מוסכמות המושלמת חוזרת לעונה שלישית בנטפליקס אחרי שש שנים! בשורה לפתוח איתה את הבוקר

כניעה למפלגות החרדיות היא לא בגידה בציבור המשרת. היא המתכון לקריסתה של ישראל -בטחונית, כלכלית וגם ערכית. האמת הפשוטה הזו נכונה היום בדיוק כפי שהיא היתה נכונה לפני שבועיים.

אם מבחינת זיני הכנסת כסף זר בבחירות זה עוד 7 באוקטובר+יום הכיפורים, למה הוא לא מתפטר? אחריות של מי זה בדיוק? זה לא מתכנס.

עכשיו, דווקא בימים הרעים האלה, יוצא אל העולם הפרויקט הכי חשוב שעשיתי פודקאסט דוקומנטרי ראשון מבית ״הארץ״, מיני סדרה על האלימות ששוטפת את הנוער בישראל זה היה מסע ארוך. מדירות המסתור בדרום תל אביב דרך השכונה הכי קשה בנתניה ועד הרחובות החשוכים ביותר בחברה הערבית. ופגשתי את כולם, מהקורבנות ועד הנערים עצמם זאת היתה דרך סוחפת ומפחידה. הייתי על סף דמעות ביותר מראיון אחד, מה שמעולם לא קרה לי עד היום. יצאתי ממנה אדם מפוכח יותר הפרק הראשון כבר כאן. השני בשבוע הבא והשלישי בשבוע שאחריו. בואו איתי פנימה, הכי עמוק שאפשר

Full Claude Course Master Claude to automate repetitive tasks, build apps without coding, create real portfolio projects, and become more valuable at work.


לא הייתי רוצה לחיות במדינה שבה, שבוע אחרי בחירות, מנהלים, בשידור הציבורי, מגלים גמישות ניהולית חסרת תקדים ביחס לאשת תקשורת שנחשבת מזוהה כך או אחרת עם תומכי הממשלה שזה עתה איבד את הרוב בכנסת. היום זאת איילה חסון, שאני לא פעם חלוק על דעותיה, ומחר זה יכול להיות כל איש תקשורת, עיתונאי או מגיש בישראל. נ״ב: אני רגיש מאוד לאמירות ביחס למיעוטים, וזוכר היטב את עשר השנים האחרונות ואת אינספור האמירות שהפכו לי את הבטן. גם במקום הזה, שהיה לי בית, לא זכורה לי תגובה ניהולית דומה למה שראינו עכשיו. גילוי נאות: השנה סיימתי תשע שנות עבודה בתאגיד השידור. אני אוהב את המקום הזה מאוד ומקווה שמנהליו יעשו בחכמה את הדבר הנכון.

אני מאחלת לעצמי קצת ניתוק רגשי מהמקום הזה

ד"ר בלעום היה הרופא של אחי. הוא הגיע בכל שבוע לאורך שנים לבית הוריי לטפל בו, ובמידה רבה גם בהם. הם אהבו אותו מאד. אמא שלי,מצביעת ליכוד, שוחחה איתו בעברית מעורבבת בערבית במשך שעות. כשחלה בסרטן,התפללה לרפואתו בכל יום. ד"ר בלעום נפטר, ואין יום שהוריי לא מזכירים את שמו. מי שטרח להתקשר ולספר להם על האובדן הוא הרוקח הערבי בקופת החולים. הוא ידע כמה הם אהבו אותו.
שאלה תיאורטית שלהערכתי לא עוד הרבה זמן תהיה מאוד מעשית: האם היית מוכן לשלם כסף כדי להתאשפז בבית חולים פרטי באריאל, לצורך העניין, המבוסס על עבודה עברית, שהאחיות הן מתנחלות מההתיישבות וכל הרופאים בוגרי צבא, או שתעדיף להפקיד את חייך בידי בוגרי "אפליה מתקנת"?

החרדים יובילו כל מחנה למבוי סתום. הם רוצים חוק גיוס פיקטיבי בכל מחיר.חוק שממשלת ימין על מלא לא הצליחה להעביר בגלל עקשנותם. חוק ששום ממשלת מיעוט לא תצליח להעביר לאור הלחץ הציבורי. מי יצביע בעדו בדיוק? אליסף פרץ או אלישע מידן? חוק שלא יעמוד במבחן בגצ. ולכן החרדים הם לא אופציה לשום ממשלה. מימין או משמאל. אלא אם נזכה לראות חזרה בתשובה מפוארת. אני מסופקת

דעה: עם כל התשוקה והכמיהה שלי לממשלת אחדות, אני חושב שהמהלך להחלפת יו"ר כנסת ראוי ומתבקש. הליכוד לא מעוניינים בממשלת אחדות, לא מוכנים לוותר על שום דבר, ומנסים לגרור את המערכת לעוד בחירות. אמיר אוחנה התגאה בהיותו שחקן פוליטי, והסביר ש"פוליטיקה היא לא מילה גסה". לפיכך, הרוב הפוליטי צריך לבחור יו"ר. לדעתי האישית הוא צריך להיות אדם מתון וממלכתי ככל האפשר, אבל עצם המהלך בכל מקרה לגיטימי מאד

מי רוצה אחדות ולא קיבל? הדיבור על אחדות הולך ותופס תאוצה והוא כרגע משרת אדם אחד בלבד שתמיד רצה רק דבר אחד: להישאר ראש הממשלה. בכל מחיר. הוא תמיד עשה הכל ללא עכבות ובלי קווים אדומים כדי לעמוד ביעד שהציב לעצמו. אם זה כולל לשבת עם אהוד ברק, שיהיה. אם זה כולל לזרוק את החרדים לאופוזיציה ולהכניס את לפיד, שיהיה. אם זה כולל להזמין את מנסור עבאס לבלפור ארבע פעמים ולהתחנן שיכנס לממשלה שלו, שיהיה גם יהיה. פעמיים הוא נכנע ל״אחדות״. בשתי הפעמים יצא לי להיות שם ולראות מקרוב איך זה עובד. בפעם הראשונה, בזמן שגנץ היה בבלפור לחתום על הסכם הרוטציה בממשלה הפריטטית, ישבו בדשא מחוץ לבית יועציו ותדרכו נגד גנץ (ממש בזמן החתימה על ההסכם) מהדקה הראשונה שהממשלה ההיא קמה, היה צד אחד שאשכרה בא לעבוד ולהרגיע בתקופת קורונה קשה וצד שני שחיסל אותם בשיטתיות מדהימה. הייתי בחדר בחלק מישיבות הממשלה ובקבינט הקורונה (שהתנהלו בעיקר בזום) זה היה מופע ציני ואכזרי מחושב היטב שכל תכליתו היה לפרק את גנץ ומפלגתו ולהגיע שוב לבחירות כדי לא לפנות את כסא ראש הממשלה. שנים בודדות אח״כ יצא לי להיות שוב בחדר באותו יום רביעי אחרי ה7/10 כשבני, גדי וחילי נכנסו לממשלת נתניהו. ראיתי באיזה שטויות הליכוד התעסקו במו״מ הכניסה לממשלה ומי היתה מעורבת שם עד הקצה. כמה ימים לאחר מכן נשלחתי ע״י גנץ לסמוטריץ כדי לוודא שהתקציב שעובר (חודש אחרי תחילת המלחמה) הוא התקציב שהוסכם עליו ואין הוצאות פוליטיות שאינן קשורות למלחמה. זה לחלוטין לא היה המצב ועל אף שהיו סיכומים רק חודש קודם לכן, ביבי הפר אותם והעביר כספים קואליציוניים כאילו אין מלחמה. גנץ ומפלגתו הצביעו נגד התקציב גם בכנסת וגם בממשלה. לאחר מכן, נשלחתי מטעמם של גנץ ואייזנקוט למו״מ על חוק הגיוס עם החרדים (אטיאס, מקלב ובבצ׳יק) ועם גלנט שהיה שר הבטחון באותה העת. בחיי שהיתה נכונות להגיע לפשרה סבירה. גם של גנץ וגם של גלנט. החרדים התעקשו לא לזוז מילימטר וקיבלו גיבוי מאחורי הקלעים מאנשי ראש הממשלה. כל זה במקביל לאין סוף תדרוכים נגד גנץ ואנשיו, ביטול מסיבות העיתונאים המשותפות וריכוז מאמץ עילאי בהשמדתו הפוליטית של מי שנכנס בימיה הקשים של המדינה תחת האלונקה (כמה שאני שונא את המושג הזה) ומפלגתו באותה העת היתה הפופולרית בישראל. ביבי ואנשיו הוציאו להם את המיץ. לא היתה דקה אחת, לא בשנת 2020 ולא בשנת 2023 שהוא רצה אחדות. דרך אגב, אני רואה לא מעט אנשים שכותבים שאין שום ברירה מלבד אחדות. חלקם כתבו כך בעבר ולחצו בכל הכוח על גנץ להיכנס לממשלתו של נתניהו ואח״כ חבטו בו ללא רחמים. גם אני מאלה שמבינים שהאופציה הטובה ביותר כרגע היא ממשלת אחדות. כל דבר אחר גרוע יותר. אולי לא תהיה אופציה לתקן את הדרוש תיקון כרגע אבל לפחות נוכל לעצור את ההדרדרות. לעצור חוקים משפטיים חד צדדיים , לעצור מינויים הזויים, תקציב אחראי ואולי אפילו חוק גיוס וועדת חקירה על הטבח הנורא. האם צריך לדרוש את זה מאיזנקוט? ממש לא. האם מישהו חושב שמה שהיה לא יקרה שוב? יקרה גם יקרה. מי שדורש אחדות צריך לדרוש אותה מאדם אחד - ראש הממשלה נתניהו. צריך ליצור פלטפורמת אחדות שבה יש לנתניהו רק מה להפסיד אם לא יעמוד בהסכם. בלי שנתניהו ירצה, אחדות לא תהיה אלא דרך סלולה למחיקת ערך של השותפים ובחירות נוספות. אני רוצה אחדות. אני לא מאמין לנתניהו.

כמה עוד נצטרך לעבור בשביל שנבין שממשלה ציונית רחבה היא הכרח? לכמה ניסויים מפוקפקים נדרש עד שנבין שזה מה שרוב אזרחי ישראל מצביעים לו מ2019 בעקביות? איפה מרים אדלסון? אולי שהיא תתפור פה מודל נטול רמאות ושוב תצא וונדרוומן? תש כוחנו

בשולי הדברים: למה תמיד דחוף למתחרי נתניהו לנאום מהר ולא לחכות כמה שעות לתיקוני מדגמים? באופן מסורתי הוא נואם באמצע הלילה בעוד שמתחריו נואמים תוך שעה שעתיים
