פרק 454!
טל רוסו בא מהאוטו עם קפה שהכין לעצמו בפק״ל שהולך איתו לכל מקום. מסתבר שיש אנשים שהדימוי לא חוטא להם. כזה הוא האלוף המחוספס, חברו הטוב של אייזנקוט, שניסה פוליטיקה אך העדיף להישאר מחוץ לה. דיברנו על החבר, האם יקים ממשלה ומה המחיר שיש לשלם, על הצבא לאחר 3 שנות לחימה ועל עוד open.spotify.com/episode/0xK…
הקמפיין בכנסת נגד מינוי מתן כהנא, כי נבחר בקולות הח״כים הערבים, הוא טרלול מסוכן. אם כהנא לא לגיטימי, צודקים מי שאומרים בעולם שאנחנו מדינה עם אזרחים סוג ב.
מתוך: מחשבות בעת צעידה ברחוב
ראש השב״כ התעקש נגד העמדה של כולם. בתוך השב״כ ומחוצה לו,
לא רק שלא נסוג, אלא רק העלה את היקף, עוצמת וחומרת החשדות.
זיני כבר דאג לספר שזה מחדל שמשתווה לשבעה באוקטובר ולמלחמת יום הכיפורים.
אחר כך בעדינות ירד מהטענה למאה מיליון שקל. עכשיו יורד מהטענה לשוחד בחירות. יורד גם מהטענה שהאירוע השפיע על תוצאות הבחירות.
השופט סולברג שמר מאוד על כבודו, כמנהגו, אבל זו פארסה משוגעת.
ראש השב״כ הטריל מדינה שלמה עם עמדות משתנות מן הקצה אל הקצה על בסיס יומי. נשארנו עם אוויר חם.
פרסום ראשון: נתניהו, ראש הסגל והמקור המשטרתי נפגשו פחות משבועיים לפני הבחירות להתניע את קמפיין הזיופים.
חשיפה - ב-15.10, שבועיים לפני הבחירות התקיימה באולם בירכא פגישת תיאום חשאית שבה הותנע הקמפיין הזיופים בחברה הערבית. לפגישה הוזעק דני גרינברג על מנת לרכז את המאמץ בעניין ולמעשה היה מעין ״פרויקטור״ לצד פעילים וארגונים נוספים. בפגישה נכח גם עדו נורדן. היום טען עורך דינו של גרינברג שהוא לא מעורב כבר חצי שנה, אבל כאמור נפגש עם נתניהו 12 ימים לפני הבחירות. גיא פלג דיווח לראשונה לפני שבועיים שנורדן הוא שהעביר למשטרה את המידע. אמש פרסמה אילנה דיין שהמקור אליו הפנה נורדן הוא מקורב ללשכה והיום נחשף בכאן שמדובר בגרינברג עצמו - האיש שריכז את קמפיין הזיופים בחברה הערבית.
חשיפת עובדה: לשכת נתניהו דאגה שיישתל מידע מודיעיני נגד אזרחים ערבים במחשבי המשטרה ערב הבחירות. מיד במהדורה אילנה דיין עם הפרטים על החשד שנבדק והתמונות הבלעדיות ממבצע המעצרים המוזמן ברהט | וגם: הבקשה החריגה של ראש השב״כ דוד זיני ביום הבחירות
ההישג של ישראל בשני סבבי הלחימה מול איראן הוא עצום. העובדה שהמשטר עדיין קיים ושהאיום לא הוסר לצמיתות אינה מוחקת את הניצחון הצבאי ואת שינוי מאזן הכוחות.
ישראל הסירה את מחסום הפחד מול איראן והוכיחה יכולת מבצעית יוצאת דופן: שליטה אווירית, מודיעין מדויק, חימוש ברמת דיוק מרשימה, הפתעה מוחלטת, פגיעה בתשתיות אסטרטגיות וחיסול בכירים, תוך ניהול מערכות מורכבות בהיקף חסר תקדים.
במלחמת 12 הימים, מבצע עם כלביא, היתה פגיעה קשה בפרוייקט הגרעין האיראני, בחומר, במתקנים ובמוקדי ידע, ויצרה לישראל חופש פעולה אווירי בשמי איראן. מבצע שאגת הארי הוכיח רציפות מבצעית ונחישות, פגע ביכולות שיגור הטילים של איראן ובשכבת ההנהגה שלה.
השלטון לא הופל, וחשוב לומר זאת ביושר. המרחק בין התקוות לבין המציאות היה גדול, וחבל שגורמים בכירים במוסד (דדי ברנע) יצרו תחושה שהפלת המשטר היא עניין של עוד קצת מאמץ.
גם שיתוף הפעולה עם ארה”ב, במודיעין, בתקיפה ובהגנה, הוכיח את עצמו והפך לנכס אסטרטגי שחייבים לשמר.
מעצמות אזוריות אינן מוכרעות ביום. כל עוד המשטר האיראני קיים, הוא ינסה להשתקם, ללמוד, להתחמש ולשפר את יכולותיו. במקביל, איראן ממשיכה לירות לכל עבר באזור, אבל לא לעבר ישראל, בין היתר משום שהיא מורתעת. בדיוק כפי שייתכן שנצטרך לחזור ולהילחם מול חזבאללה, למרות הפגיעה הקשה שספג. זו אינה סיבה להמעיט בהישגים, אלא סיבה להמשיך ולהעצים אותם.
וועוד דבר: תראו לי מומחה צבאי אחד בישראל או בעולם, שלפני המערכות האלה העריך שישראל תפגין יכולות כאלה, שלא יפלו מטוס אחד ושממדי הפגיעה בעורף הישראלי יהיו מצומצמים כל כך ביחס לתחזיות.
אפשר וצריך להתווכח על היום שאחרי, על שיקום היכולות האיראניות ועל השאלה אם הושגה הכרעה אסטרטגית. אבל אסור לבלבל בין העובדה שהאיום עדיין קיים לבין הטענה שלא ניצחנו בשדה הקרב.
שני הסבבים שינו את המציאות הביטחונית ואת מאזן ההרתעה. צריך להכיר בהישג, ללמוד ממנו ובעיקר לא לבזבז אותו. וכן, כל עוד המשטר הרצחני הזה, שרוצה להשמיד אותנו, קיים, ייתכן שנצטרך לחזור ולהילחם. עדיף לעשות זאת שוב יחד עם האמריקאים.
להסתער על שינוי זה עניין קיומי כעת. אנחנו קרובים, הרבה יותר ממה שאנשים מבינים, למצב שבו חיל האוויר לא יקבל חלפים או תחמושת. הקריסה בארה"ב היא מצב חירום אסטרטגי חריף בהרבה מתכנית הגרעין של איראן. הוא יצריך שינויי מדיניות עצומים. הציבור הישראלי, שהולעט באופיום של שקרים, לא מוכן לתפנית הזו. ממשלה חדשה חייבת לקום, ולגייס אליה לא את המרכזיים, הצפויים והבינוניים, ההתחנפות הקבועה של מנהיגי מפלגות מרכז לימין הישראלי. אלא את המצטיינים. המבריקים. שמעון פרסים ויובל נאמנים. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את ההפקרות של הבינוניות המדכאת. לינק לטור שלי הבוקר בידיעות אחרונות בציוץ הבא.
פרק 453!
המוסף בשבוע שבו ניתן המנדט לאייזנקוט, בין החרדים לערבים בין השבעת הכנסת להרכבת ממשלה. האם הנאום של נתניהו מקטין את הסיכויים לאחדות, מה האלטרנטיבות של גוש השינוי, מה אפשר ללמוד מהתנהלות המפלגות הערביות, לא נעלמו החשדות המטלטלים ל״גניבת הבחירות״ ומי באמת החליט לסיים את הרומן בין אתאלי לפטריוטים
באולפן @asafzamir@attaliami ו @LVertzhaizeropen.spotify.com/episode/1zn…
הבוקר זה כבר מדווח בגלוי: רגע אחרי הבחירות, הכוח הרב-לאומי מתחיל להיכנס לרצועה. טראמפ חיכה שנתניהו יעבור את הבחירות בשלום - ועכשיו אחיזת העיניים קורסת.
חוק טבע בפוליטיקה: הריבון הוא אך ורק מי שמחזיק בנשק. חמאס לא מתפרק ולא יתפרק מנשקו. חמאס לא הולך לשום מקום - ובחסות ממשלת הימין על-מלא הוא מקבל לגיטימציה בינלאומית ומדינה חמושה.
כך בדיוק נסללת הדרך לטבח הבא חלילה.
אנחנו חייבים להדליק את האור בחדר החשוך של המחנה הלאומי לפני שיהיה מאוחר מדי.
צפו באמת שאף אחד לא מעז לומר לכם >>