בקיץ 1995 נפתח ״מרכז ענב״. אורח הכבוד בטקס היה רה״מ יצחק רבין. ארבעה חודשים לאחר מכן צלם יעמוד על המרפסת מחוץ לאולם ויצלם את רבין נורה בגבו. נותרה לנו התמונה הזאת בפוזה אופיינית (פרטים בשיר ״שומקום״ של אביב גפן) עם מנשה קדישמן, שאיני יודע מי צילם אבל זו אחת התמונות הטובות שצולמו
יום אחד נפענח איך המערכת עזרה גם להפועל גליל עליון.. שום ניצחון שלכם הוא לא רק בזכות הכישרון והחריצות שלכם. (אני לא אומר שלא מוכשרים וחרוצים, חלילה. אחלה אנשים. קבוצה מתוקה. אבל תדע שתמיד יש יד נעלמה שדוחפת אותך קדימה במירוץ החיים ושמה תרמיל אבנים על המזרחי שהיה אמור להתחרות בך. פשוט צריך לעיין)
איך זה שכל הצילומים של נס ז׳לגיריס המקורי כל כך גרועים ומגורענים? זה מ-2004, למה ערוץ 1 המנוח צילם את המשחק עם מצלמות מתקופת המנדט? למה אין לנו צילומים מופרעים כמו זה ואנחנו צריכים להסתפק בזכרונות היפים? למה כל מה שנשאר ממכבי תל אביב זה זיכרונות יפים?
חשוב להבהיר: הפציעה שעליה דווח עד כה אצל לונדברג הייתה קרע חלקי בגיד הארבע־ראשי. כעת מכבי ת”א הודיעה כי השחקן יעבור ניתוח בברכו הימנית, כך שמדובר בפציעה נוספת.
אמ;לק: בית ספר לגזלייטינג.
שאול אמסטרדמסקי הזמין את מנכ"ל בנק לאומי, חנן פרידמן, לעשות משהו שמנכ"לים של בנקים בישראל כמעט לא עושים: להתראיין.
בתגובה, רגע לפני שהוא יסכים להתראיין, פרידמן הסביר שלא רק מנכ"לים של בנקים לא מתראיינים, אלא מנכ"לים בכלל בישראל. בואו נזרום עם התזה הזאת, למרות שהיא לא נכונה, וגם לא באמת מציגה השוואה הגיונית. בכל זאת, מנכ"ל של חברת הייטק מצליחה או של רשת מאפיות לא נושא באותה אחריות ציבורית כמו מי שעומד בראש אחד הבנקים הגדולים במדינה. בנק הוא לא סתם עסק פרטי. הוא מנהל את הכסף שלנו, משפיע על היכולת שלנו לקנות דירה או לגמור את החודש, ופועל בענף מפוקח שהציבור תלוי בו. זכותנו לדרוש מהאיש שעומד בראשו לענות מדי פעם על שאלות.
אבל כאמור, נזרום עם התזה, רק בשביל להגיע להסבר שלו: בארה"ב מנכ"לים מתראיינים ובישראל לא, כי בארה"ב יודעים לראיין ובישראל לא. שם "שואלים עניינית (גם שאלות קשות) ומאפשרים להשיב". בישראל, לעומת זאת, העיתונאים "מחפשים רק להכות ולהפיל את המרואיין".
בתור מישהו שצפה בלא מעט ראיונות בישראל ובארה"ב בעשור האחרון מתוקף תפקידו, אני יכול להכריז שמדובר בבולשיט די מדהים. בהשוואה למראיינים בארה"ב, המראיינים בישראל הם הדבר הכי מפנק שיש. בטח כלפי אנשים חזקים ועשירים. נכון, יש תוכניות צעקות כמו אופירה וברקו למיניהן, אבל ממילא אף אחד לא מצפה לראות שם ריאיון עם מנכ"ל בנק.
אז למי הוא מתכוון בעצם? מתן חודורוב רק מחפש להכות את המרואיין ולא לתת לו להשיב? יובל שדה החביב מחדשות 12? עמליה דואק? ליאל קייזר מכאן 11? שלא לדבר כמובן על אמסטרדמסקי עצמו, האיש שזה עתה הזמין אותו בנימוס להתראיין.
ובכלל, "ריאיון" זה לא רק כמה דקות בטלוויזיה. יש כתבי כלכלה מצוינים בישראל בעיתונות הכתובה: כלכליסט, דה מרקר, גלובס, אייס, ביזפורטל ועוד. הם, יש להניח, יתנו לו להשלים משפט. קטע כזה בעיתונות המודפסת, שאפשר לענות לשאלה בלי שאף אחד יקטע אותך באמצע.
ויש פודקאסטים. ותוכניות רדיו. ויש אפילו ערוץ שלם שנקרא "ערוץ הכלכלה", שבוודאי ישמח לתת למנכ"ל בנק לאומי במה נרחבת להסביר לציבור כל מה שהוא רוצה, ואולי גם ישאל כמה שאלות קשות לא עלינו.
אבל לא. מנכ"לים בישראל לא מתראיינים כי המראיינים פה קקה. וזה טיעון מעולה כי ברגע שמדברים על רמת השיח באולפנים, אז ישר הראש שלכם חושב על אלי אוחנה או על רון קופמן, ואתם מהנהנים. כנראה שהוא צודק. באמת אף פעם לא ראיתי מנכ"ל מתראיין.
וכך, בתגובה להזמנה מנומסת להתראיין אצל אחד העיתונאים הכלכליים הכי ענייניים בישראל, מנכ"ל אחד הבנקים הגדולים במדינה הצליח להסביר שהבעיה היא בכלל העיתונאים. ביבי לא יכול היה לעשות כזאת דה-לגיטימציה טובה יותר לתקשורת. אבל היי, אפילו הוא לפחות מתראיין בערוצי התעמולה שלו.
כאמור, בית ספר לגזלייטינג.
סוגיה מעניינת. קודם כל ראוי לדון בשאלה למה מנכ״לים בישראל (וממש לא רק בבנקים) לא מתראיינים, וזאת בניגוד לנעשה בעולם.
בארצות הברית למשל יש המון ראיונות של מנכ״לים אחרי דוחות, אפילו בערוצי הטלוויזיה.
מה ההבדל בינם לבין התקשורת בישראלית? הם שואלים עניינית (גם שאלות קשות) ומאפשרים להשיב. הם לא מחפשים רק להכות ולהפיל את המרואיין.
תנסה לחשוב למה בישראל המנכ״לים לא באים.
מקרי זה לא.
אציין שבמשחק שנגמר בתבוסה של 20 הפרש אין משמעות לכמה קהל היה ביציעים וכו׳, אבל במשחק שנגמר בדרמת ענק כפולה ומכופלת - אפשר לשאול האם הקבוצה האורחת הרגישה קצת יותר מדי בבית בזכות זה שהיו לה הרבה יותר אוהדים. סתם מחשבה
שם לרגע הכל בצד ומתייחס למועמדים לאלבום השנה בגראמי 2027, וזו רשימת וואו, עם כל כך הרבה אלבומים וואו.
כמה דברים מעניינים: שליטה נשית מוחלטת, בעיקר של פופ. אין אפילו אלבום היפ-הופ אחד. שבעה מתוך שמונת המועמדים הם אלבומי סולו של נשים, והגבר היחיד, ברונו מארס, הוא גם היחיד מעל גיל 40.
ואולי ההפתעה הכי גדולה: הארי סטיילס, שזכה באלבום השנה לפני ארבע שנים וחזר עם אחד האלבומים הכי מדוברים ומצליחים של השנה, לא קיבל אפילו מועמדות אחת. לא לאלבום השנה, לא לפופ, לא שיר, לא כלום.
טיילור סוויפט מועמדת שוב, ויכולה להגדיל את השיא האישי שלה (ארבע זכיות ב"אלבום השנה"), אבל האמת היא שמדובר באחד האלבומים הפחות טובים שהיא הוציאה, והוא מחוויר לעומת חלק מהמועמדות האחרות. סליחה אמא.
האלבום של טיילור הוא גם המצליח ביותר מסחרית, בפער, אבל זה לא באמת אומר כלום (אגב האלבום של הארי סטיילס טוב בהרבה). בגדול, זה הטקס של ריי, שמובילה את כל המועמדים עם 11 מועמדויות, והיא בהחלט ראויה גם לפרס הגדול. אבל גם רוזליה, גם אוליביה דין, גם אלה לנגלי וגם פיבי ברידג'רס הגישו אלבומים מופתיים אחד אחד.
ובכל זאת, אם אני צריך לשים את הכסף על מישהי, זו תהיה אוליביה רודריגו. האלבום השלישי שלה הצליח איכשהו להמציא אותה מחדש, ואחרי שני אלבומים מושלמים היא עשתה את הבלתי אפשרי והוציאה אלבום אפילו טוב יותר.
צלמו מסך כדי שתוכלו לצחוק עליי כשברונו מארס בכלל ייקח את הפרס ואני אצא מטומטם
לאחר שיחה עם מפקד המרחב: הרשת בהיכל מנורה תוסר במשחקים גדולים
מנכ"ל מנהלת הליגה שוחח עם מפקד מרחב איילון לאחר האירועים במשחק בין מכבי תל אביב להפועל ירושלים, ומפקד המרחב אף ייפגש עם פורום נציגי האוהדים.
תגובת המשטרה המלאה בידיעה שבתגובות
מה שאני אוהב ב-103FM, זה שכשהם מביאים גזען שמתגאה בגזענות שלו כמו אייל ברקוביץ׳, אז תמיד הם יביאו מישהו מהצד השני כדי שיאזן אותו - כמו אראל סג״ל למשל. שאפו לאיזון!
"אתה רוצה שיעיפו אותך מכאן?" | ברקו חזר לשידור עם אראל סג"ל לאחר הסערה עם ח"כ טיבי, ומצא זמן להתבדח: "ראיתי שיש גם פרופסור ברשימה המשותפת, ג'ברין, צריך לבדוק את העניין הזה" | צפו >>
@ErelSegal#ברקוביץ
כרגיל, שטילמן צודק לגבי הבעייתיות של ספורט5 עם הבעלות הצולבת. זו חרפה מתמשכת ולא ברור איך אנשים שמשקיעים הרבה מהכסף שלהם בליגה הזאת כמו עופר ינאי ומתן אדלסון (ולא רק הם) פשוט מקבלים שהמוצר שלהם נשלט על ידי הבעלים של מכבי.
ספציפית לגבי עניין סיקור המחאה
1) בעונה שעברה היו למכבי רצף של ניצחונות יורוליג ביד אליהו (ואחד בירושלים) עם 10,000 איש בכל משחק שקוראים לפדרמן לעזוב *למרות* הניצחונות. זה היה חתיכת אירוע. מכבי מנצחת את פאו על הפרקט, וביציעים קוראים לבעלים ללכת הביתה.
2) הפעם, למרות הפסדים משפילים, יש מספר די קטן של אוהדים (בתמונה ששטילמן צירף אין מניין) שקוראים לרקנאטי ללכת. זו בעיה בפני עצמה, שקשורה לאלימות בתוך היציעים - אבל יש סיבה שזה לא סוקר באף כלי תקשורת, כי כמה אנשים שמקללים את הבעלים זה לא באמת ״מחאה״.
3) בתוך כך, לא ברור מה האנדגיים של השיטשואו הספציפי הזה - יש בוררות שמתנהלת במקביל. האם מישהו חושב שהבורר יושפע מהמחאה כשהוא בא לבדוק אם הייתה עבירה על הסכם הבעלים?
4) וחשוב יותר, בהנחה שהבוררות לא תלך בכיוון ששטילמן רוצה - מה יהיה ביום שאחרי? מה נותנת ההתעסקות הזאת?
5) אין באמור לעיל תמיכה בפעולות ״הגייט״ כנגד אוהדים שמוחים נגד הבעלים, מדובר בגועל נפש ומכבי עצמה צריכה להתבייש שהיא לא פועלת נגד האלימות של אוהדיה
אני חושב ש @sport5il צריכים עוד קצת עזרה. בסופו של דבר מדובר בגוף תקשורת ״רציני״.... כשהיו שלטים נגד פדרמן זה קיבל סיקור מלא...משום מה על מה שהיה אתמול אפס סיקור. 🤔 יש לכם בעיית אמינות? בושה
להזכיר לכולם: