1/5 יובל קיבל "כל משכך כאבים שאפשר לחשוב עליו", ואלי היה "פותח את הבוקר בריצה לקופסה של הכדורים". שניהם נפצעו בשדה הקרב, ובשיקום הארוך פגשו את האופיואידים, וגילו מלחמה חדשה: המלחמה בהתמכרות.
תחקיר @HashomrimOrg יחד עם @YediotAhronot שמתפרסם היום גם ב-7 ימים (לינק בסוף השרשור).>
תובנה מנסיעה ארוכה על הבוקר: "וידוי" בביצוע של יהודית רביץ זה אחד השירים היפים שהוקלטו, גם אם היא תהיה מנהלת קמפיין השטח של עוצמה יהודית.
וסהדי במרומים שזו לא היתה מטרת הציוץ, אבל עכשיו שאני כותב אותו אני מבין שיש בביצוע הזה המון עוצמה, יהודית
גרסת דניאל גרינברג, בשיחה עם מקורב שפרסמנו הערב במהדורה:
המידע נגד פעילי רע"ם הגיע אליו, לטענתו, מח"כ ערבי בכיר. הוא לא נקב בזהותו, אבל אמר שהגיע ממנו חומר רב ומפליל - לטענתו - על פעילי רע"ם. לדבריו, הגיעו אליו לא פחות מ 15 שמות של פעילי רע"ם שמעורבים בחלוקת כספים סביב הבחירות. יום לפני הבחירות, בשעה 17:00, כך טען גרינברג בפני אותו מקורב, הוא קיבל את אותו חומר מחבר הכנסת הערבי. בשעה 17:30 הוא התקשר לעדו נורדן, ראש הסגל במשרד ראש הממשלה וביקש ממנו עזרה בהשגת תשומת לב משטרתית לחומר שבידיו. כידוע, נורדן התקשר ללשכת המפכ"ל, דיבר עם עוזר המפכ"ל, שהעלה על הקו גם את ראש אגף החקירות, שהעביר את הנושא לטיפול.
ב 18:52 בערב שלפני הבחירות, התקשרה לגרינברג חוקרת משטרתית, דיברה איתו, שמעה את הסיפור ואפילו שיבחה אותו על כך שהוא חושף שחיתויות. גרינברג העביר לחוקרת בוואטסאפ 3 מ 15 השמות שהועברו אליו. הוא בחר באותם שלושה כי לדבריו, הם נראו לו יותר מרכזיים. הוא לא פגש חוקר משטרה ולא נגבתה עדותו עד למעצרים שבוצעו למחרת בבוקר. הוא גם לא נדרש להעביר את כל החומר שבידיו. עדותו נמסרה רק אחרי המעצרים.
לפי הגרסה הזאת, המשטרה הלכה לעצור שלושה פעילים, בלי צו חיפוש, בלי שיש בידם קצה חוט ראייתי, בלי לבצע את פעולות החקירה הבסיסיות ביותר ועל סמך זה, הכניסו אנשים ל 6 ימי מעצר.
לפני חמש שנים הגשתי תביעה נגד ברדוגו, פתחי וזימרי ותחנות הרדיו בהן הם שידרו פרסומי כזב עליי. ניצחתי בשלום והם חוייבו בתשלום כולל של 180 אלף שקלים (פיצויים + הוצאות). הם ערערו על ההפסד ואני ערערתי על גובה הפיצוי. המחוזי פסק הבוקר שהערעור שלהם נדחה והערעור שהרגשתי התקבל התקבל חלקית, כך שהם ישלמו עוד 105 אלף שקלים (שוב, פיצויים+ הוצאות). מי שחמק מהתביעה והיה מחולל דיבה עיקרי באותם פרסומים, הוא יואב קיש, בגלל חסינותו, אז כסף הוא לא שילם, אבל שתי ערכאות כבר קבעו מה שווים השקרים של של החינוך שלנו.
תודה לעורכי דיני המצויינים אורי אדלשטיין ויונתן ברמן.
מכיוון שצה"ל, משרד הביטחון והממשלה עברו להתגאות רק בתשומות (כמה פצצות זרקנו, כמה אוגדות הפעלנו, כמה מילואים גייסנו ובגדול - כמה כסף זרקנו), ולא בתשואות (מה השגנו עם כל זה) - אני מניח שבצבא מתייחסים למבצע כהצלחה כבירה
היום בבוקר אוגדה 98 סיימה את משימתה בפיקוד המרכז, והעבירה בחזרה את גזרת האחריות של גוש עציון ויהודה בחזרה לאוגדת איו״ש.
כיום כשמשימת האוגדה הסתיימה, יש להצביע על כך שלא ברור מה תרמה אוגדה נוספת בפיקוד המרכז, על אף המהלך החריג ביותר שנקט בו הרמטכ״ל זמיר לפני מספר שבועות. מהלך מהסוג הזה, שכמותו לא נעשה בפיקוד המרכז מאז תחילת שנות האלפיים, לא הוכיח את עצמו במיוחד. אוגדה 98 לא הצליחה להביא לגזרת האחריות שלה יכולות יוצאות דופן, ולא ניכר שינוי כלשהו במצב המבצעי בשטח.
בראש ובראשונה, הדבר ניכר במבצע שנוהל בחברון במשך 10 ימים כמעט ללא תוצאות (תפיסת אמל״ח מזערית, ללא איתור של תשתיות טרור יוצאות דופן. הרבה יחסי ציבור שבהם צה״ל מתמחה, אבל מעט הישגים. לשם ההשוואה - רק בסוף השבוע האחרון, נתפסו ביו״ש 6 כלי נשק. במשך כל עשרת ימי המבצע בחברון - נתפסו 4). וגם במדדי הטרור בשטחי יהודה ועציון - לא נרשמה ירידה בטרור הפלסטיני באזורים אלה, וגם לא בטרור היהודי. אולי אפילו להפך.
אוגדה 98 עוזבת את הגזרה בשקט, וצה״ל בוודאי לא יטרח גם להסביר או לתת תשובות לשאלות הנ״ל. שקיפות, אמינות ושיקוף מהימן לציבור של תמונת המצב המבצעית בגזרות השונות - מזמן הפכו למותרות בצה״ל של 2026. לצערנו.
"בפועל הגעתי לקמפיין להעלאת שכר המינימום, אבל כשישבתי שם לא דיברו על זה, זה היה יותר 'בואו נשווק את 'מינימום 40' כדי לגייס אנשים אלינו'": א', שהוטמעה בארגון "עומדים ביחד", חושפת מה הארגון באמת עושה בקמפיינים שלו
#הזיקית
מילה לכל מי שהיסס לדבר בפרשת עבד אבו שחאדה
אני מבין אתכם. אני ילד טוב וממלכתי שנוטה לתת אמון במוסדות המדינה. אם לא היה מדובר בעבד, אולי הייתי שותק. מחכה שיתבהרו הדברים
אבל זה היה עבד. עבד שאני מכיר מבפנים ומבחוץ. שהייתי חושד בי לפני שהייתי חושד בו. ופתאום הבנתי, פתאום ראיתי את זה. רדיפה חסרת בסיס של אדם חף מפשע
הפעם זה הגיע לסביבה הקרובה שלי ולכן הפעם ראיתי. הפעם באמת הרגשתי. אבל זה קורה מדי שבוע, כבר שנים. ליהודים, לערבים, לפלסטינים, למבקשי מקלט. למשפחות שלהם ולחברים שלהם.
בחברה בריאה ראש השב״כ היה צריך להתפטר כבר ארבע פעמים בשבוע האחרון. בחברה בריאה, חפצת צדק, שוויון ומינהל תקין, היתה צריכה לדרוש את זה יום יום
עד אז אני לא מציע לאבד אמון במוסדות המדינה. אבל לאנשים כמוני אני מציע קודם כל לא לאבד את האמון במצפון שלהם, בחברים שלהם, בהכרת המציאות שלהם. להתעקש לראות נכוחה ולעמוד נחושים. לפעמים אין ברירה אחרת
עבד אבו שחאדה, העיתונאי שנעצר בשבוע שעבר בשל "חשד למגע עם סוכן זר" - ישוחרר היום ממעצר.
פעילי רע"מ שנעצרו ברעש עצום ביום הבחירות בעקבות מידע שהעבירה לשכת רה"מ - שוחררו כולם מזמן (וגם האנשים שנעצרו יומיים לאחר מכן).
בינתיים כפי שחשף @RavivDrucker בשבוע שעבר, שב"כ מזמן עשרות רכזי שטח של רע"מ ל"שיחות" כדי לנסות לדוג ראיות נגדם או נגד המפלגה, אבל מהדיווחים על צוות החקירה המשותף - נראה שעד כה לא הוצגו שום ראיות כאלה.
ככה נראה מסע ציד של שב"כ, וליתר דיוק של ראש שב"כ, נגד המפלגות הערביות ונציגי הציבור הערבי
אין ספק. שמדובר ביוזר אותנטי של אדם ישראלי אמיתי שמדבר עברית כשפת אם וחי בישראל. הרי מי מאיתנו לא למד בבית הספר על "הכוכב הצהוב" שאיתו סימנו יהודים בשואה?
בשנת 1942, קצין גרמני שיכור ישב לארוחת ערב והתרברב על האישה היהודייה שבחר מהבית-בושת שהנאצים אילצו לפתוח בעיר. הוא אמר את שמה בקול רם. הערבי התוניסאי שישב מולו נשאר רגוע, חייך, מזג עוד יין, וסיים את הארוחה. אחר כך הוא נסע עם הקצין הביתה, דהר ברחובות החשוכים, ודפק על דלת קרוב לחצות. באותו לילה, הוא הסתיר 25 אנשים למשך ארבעה חודשים. הוא מעולם לא דיבר על זה שוב.
שמו היה חאלד עבד אל-והאב. הוא היה בן 31, מוסלמי תוניסאי עשיר שלמד אמנות וארכיטקטורה בניו יורק ודיבר גרמנית שוטפת. קציני נאצים סמכו עליו. הם הזמינו אותו לארוחות הערב שלהם.
תוניסיה הייתה המדינה הערבית היחידה שסופחה ישירות על ידי גרמניה הנאצית במהלך המלחמה. משפחות יהודיות גורשו מבתיהן. יותר מ-5,000 גברים יהודים נשלחו למחנות עבודת כפייה. כוכבי צהוב סימנו כל חזה.
באותו לילה של דצמבר בעיר החוף מהדיה, חאלד הקשיב כשהקצין התרברב. האישה ששמה נקרא הייתה שייכת למשפחה שחאלד הכיר כל חייו.
הוא עזב מיד. הוא נסע במהלך הלילה. הוא דפק על דלתם בחצות.
אל תיקחו כלום. בואו עכשיו.
הוא אסף 25 אנשים — אמהות, אבות, בני דודים וילדים — ונסע איתם כמעט 30 קילומטר לחווה המשפחתית שלו, הסתיר אותם בתוך בית העיתונות של הזיתים, באורוות ובבנייני האחסון.
זה לא היה מעשה גבורה אחד. זה היו ארבעה חודשים רצופים של אומץ לב.
הוא האכיל אותם בעוד האספקה הופכת נדירה. הוא שמר על תינוקות שקטים. הוא סמך על המשרתים שלו לשמור על שתיקה. כשחיילים גרמנים הגיעו לספור משפחות יהודיות, האנשים המוסתרים הצמידו כוכב צהוב לבגדיהם ועמדו ללא ניע. כשהחיילים עזבו, הכוכבים הוסרו שוב.
באחת הלילות, חייל שיכור הסתובב לתוך החווה וגילה אותם. ילדה בת אחת-עשרה שהסתתרה מתחת למיטה צפתה בו צוחק ומאיים להרוג את כולם שם. אז חאלד הופיע. היא זכרה אותו כל חייה כמלאך שומר. הוא הלך בשלווה עם החייל החוצה, לקח ממנו את הנשק, ושלח אותו משטחו.
איש בחווה ההיא לא מת.
במאי 1943, כוחות בריטיים שחררו את תוניסיה. כל 25 האנשים חזרו הביתה בחיים.
חאלד חזר לחיים שקטים. הוא נישא, גידל בנות, צייר, ועבד בשירות הממשלתי.
הוא מעולם לא סיפר לאיש מה עשה. לא לאשתו. לא לילדיו. לאיש.
הוא מת ב-4 בספטמבר 1997, בגיל 86. סיפורו נקבר איתו.
עשר שנים אחר כך, בתו פאיזה ישבה בבית קפה בפריז וקראה עיתון יום ראשון כשהיא נתקלה בריאיון עם היסטוריון אמריקאי שתיאר ערבי תוניסאי שהסתיר 25 יהודים ב-1942.
ההיסטוריון הזכיר את אביה בשמו.
היא הייתה בת 45 ולא שמעה את הסיפור מעולם קודם לכן.
היא פנתה להיסטוריון. אחד הילדים שניצלו בחווה השאיר אחריו 83 עמודי עדות לפני מותה. כל פרט התאים.
"גיליתי מחדש את אבי", אמרה פאיזה מאוחר יותר.
חאלד הוצע לקבלת העיטור הגבוה ביותר של ישראל המוענק ללא-יהודים שהצילו חיי יהודים. הוא היה הערבי הראשון שיקבל אותו.
הוועדה דחתה, ואמרה שהוא לא סיכן את חייו מספיק.
פאיזה השיבה במשפט שההיסטוריה לעולם לא תשכח:
"אבי פתח את ביתו ליהודים. הם לא פתחו את שלהם בפנינו."
היום, 25 האנשים שחאלד הציל יש להם מאות צאצאים החיים ברחבי ישראל, צרפת, אמריקה ותוניסיה. הילדה הקטנה שהסתתרה מתחת למיטה גדלה, עברה לפריז, ובנתה משפחה משלה. איש מהם לא היה קיים אם חאלד היה שותק באותו לילה.
היה לו הכול להפסיד. הוא פעל בכל זאת. אחר כך בילה את שארית חייו בלא לומר דבר על זה.
העולם כמעט שכח אותו פעמיים. עכשיו אנחנו יודעים את שמו.
בימים כאלו, כולנו צריכים קצת מקום של נחמה.
בזכות מהפכת הAI אנחנו יכולים לראות את שומר המסך של DVD רץ בלופ, רק שהפעם - לכל היותר תוך 8 פגיעות בקיר, הלוגו ייגע בדיוק בפינה.
זו תרומתי לעולם.
הסיפור הזה הוא פשוט מטורלל. השופטים מתנהגים כאילו הם שופטים בהליך גישור, ומתעלמים מזה שיש סיבה מצויינת למה השופטים בהליך גישור הם לא אותם שופטים כמו בהליך העיקרי
**הסנגורים במשפט נתניהו, עו"ד זק חן ועו"ד חדד, ביקשו מהשופטים לזמן את היועמ"שית לדיון על המשך תיק 4000 "עד שיצא עשן לבן", השופטים: "האמת שהתפרצתם לדלת פתוחה" - הפרקליטות התנגדה**
---
ניצן וולקן מהפרקליטות: היועמ"שית הנוכחית?! שחבריי יסבירו מכוח מה צריכה להיות מזומנת לכאן?
השופטת פרידמן פלדמן: יש כאן הרבה דברים במשפט הזה שהן לא רגילים
וולקן: צריך לפעול לפי מקורות סמכות קיימים, שיסבירו את זה
השופט שחם: הבקשה מבוססת על הבנה מי שאחראי מלמעלה על ניהול ההליך הזה היא היועמש"ית אם רוצים לנהל דיאלוג תכליתי יכול להיות שצריך להתנהל מולה אני יכול להגיד לגברתי ההגנה אולי נכנסה לדלת פתוחה כי שקלנו את זה לפני לא עשינו את זה. ניסיון לראות איך מתקדמים בסיטואציה שיש כאן איך אנחנו רואים את הדברים לפי מה שכבר עברנו, וזה הכל, אני לא אומר כן ולא אומר לא, לא קיבלנו החלטה, אומרים ששמענו את הדברים האלה זה לא היה לגמרי מופרך
וולקן: שומעת אתכם, שחבריי יגשו בקשה
השופט שחם: לא בבטוח שהבקשה, אם סברנו שאנו יכולים לעשות את זה, לא בטוח שאנחנו זקוקים לבקשה, אתם צריכים לדבר על כך לא מעבר לכך בלי בקשות פורמאליות ודיונים ודברי אחרים לא אומר כן או לא אני מדבר בשכל ישר
וולקן: אין שאלה שהיועמ"שית אחראית מלמעלה אנחנו שלוחיה כאן בבימ"ש המסרים מהלך הדיונים כאן ומה שבימ"ש מפנה מועברים לגורמים רלוונטיים
השופט שחם: אנחנו סברנו שהדיאלוג הזה צריך להתנהל בצורה יותר ישירה. לא צריך סימני שאלה או קריאה אבל שווה לשקול את זה
וולקן: אני רוצה לומר בימ"ש מבין מה שהוא מפנה אליי כרגע המסר הזה הוא חריג לא קורה בכל משפט פלילי חשבתי שאני צריכה לומר את הדברים אם זו בקשת בימ"ש אני אעלה אותה
הפוסט הזה של ג'יי.די ואנס גורם לי לקנא בפוליטיקה האמריקאית מכמה סיבות:
1. הנכונות של חלק גדול מאד מהמצביעים להעריך באמת את המנהיגים שהם בחרו בהם, ולשנות את דעתם אם הם לא מרוצים מהתוצאות. זו לא פוליטיקה של קבוצות כדורגל או פוליטיקה שהיא תרגום של סוציולוגיה (כמו שידידי @chaimlevinson נוהג לומר על הפוליטיקה שלנו) אלא דמוקרטיה במובן העמוק והמהותי ביותר - מצביעים ששולחים הביתה נציגים שלא קיימו הבטחות ולא עמדו בציפיות, ובמספרים מספיק גדולים כדי לעשות שינוי אמיתי.
2. יש פה התייחסות מאד רצינית לדאטא, ושימוש נכון ואמיתי בסקרים. זה מדהים שזה בא מסגן הנשיא כשאצלנו אין שיח ברמה הזו אפילו מהסוקרים והפרשנים. לפני הבחירות כשהסוקרים בערוצים 11-12-13 טענו שעשרה מנדטים עברו מגוש לגוש, לא ראיתי ניסיון רציני להסביר מיהם האנשים האלה - צעירים/מבוגרים, פרירפריה/מרכז, משכילים/לא משכילים, ועוד פחות מזה ניסיון לנתח מה הנושאים שכביכול העבירו אנשים מצד לצד. יכול להיות שניסיון לרדת לרמות האלה ולהציג תשובות כאלה לציבור היה חושף מבעוד מועד שבפועל אין כמעט אנשים כאלה.
3. למעשה, גם אחרי הבחירות הניתוחים הכי רציניים שראיתי של התוצאות הם אצל צייצנים כמו @LittleMoiz שטוען שבפועל כמעט לא היה מעבר מגוש לגוש, אלא בעיקר מצביעים חדשים שהלכו יותר עם גוש השינוי ומפלגות שעברו/לא עברו את אחוז החסימה. בכל מקרה, גם אם כן וגם אם לא, לא ראיתי שום ניתוח ברמה שמציג ואנס שמסביר בדיעבד מה הנושאים שהשפיעו על ההצבעה של אנשים, ועל איזה מצביעים הם השפיעו, כך שגוש הקואליציה ירד מ-68 מנדטים ל-54. כשאין בכלל ניתוחים כאלה, לא פלא שאין פוליטיקה של לקיחת אחריות, מה שמביא אותי לנקודה האחרונה:
4. ואנס בעצם אומר איפה הוא והבוס שלו טעו, ואיפה הם אכזבו את הבוחרים שלהם. הוא לוקח אחריות על טעויות. כישראלי, כמובן שזה מפחיד שאחת הטעויות המרכזיות בעיניו היא התמיכה של הממשל בישראל, אבל כאזרח במדינה דמוקרטית זה בדיוק השיח שהייתי מצפה לשמוע ממנהיג אחרי בחירות שהוא מפסיד בהם. לא יועמ"שית, לא גנבו לנו את הבחירות, ובטח לא תלונות על זה שאזרחים ממוצא לא נכון הלכו לממש את זכותם הדמוקרטים.
4. וכן, אני יודע. יש הרבה דברים שבהם אין מה לקנא באמריקאים. יש להם בעיות בשיטה, ויש להם מנהיג פופוליסט שבפעם הקודמת שהוא הפסיד טען שגנבו לו את הבחירות, עודד את התומכים שלו לכבוש בכוח את גבעת הקפיטול - והם עשו את זה. לא שכחתי לרגע. אולי דווקא בגלל זה כל כך מעניין לקרוא את הניתוח הגלוי והכן הזה של ואנס.
One of the things the data analysts on our side obsessed over was "composition"—whether the electorate looked close enough to 2024 for Republicans to win. And despite polls that showed a Democrat blowout, the data kept on telling us the same story: in some states turnout was merely OK, in other states it was downright amazing, and in no state was it catastrophic. There was a genuine sense of optimism on our team: our people were showing up.
So, I asked the smartest data guy I know, does that mean we're going to shock the world? "No," he told me. "We might do better than the polls suggest. But the data is telling us that a lot of Trump/Vance 2024 voters are pissed and planning to vote for the other guys. Our voters are turning out, but they may not vote for us."
Well, that looks prophetic now. Our voters did show up. In Florida, for example, the electorate was 9 points more Republican than Democrat, just a couple points worse than 2024. Undoubtedly there were places we could have done better on turnout. But the main problem is not turnout. The main problem is that many people who voted for Trump/Vance in 2024 voted for Democrats in 2026.
There will be a lot of infighting and arguing over what happened and why that is. One of the pollsters I really respect told me that our economic messaging wasn’t sharp enough down the stretch. I’m sure that’s true.
But the real reason we lost is obvious to almost everyone.
Another pollster—one of the smartest people I know in politics, told me yesterday we’d lose the generic ballot by 13 points. I felt negative going into Tuesday, but even I was shocked by this. In his polling, he saw that a lot of Trump 2024 voters were angry and planning to vote for Democrats. He asked those voters who had abandoned us what would cause them to come back on our team. The top four answers, accounting for nearly all of the responses were:
1) End the war
2) Focus on cost of living/inflation
3) Put America First
4) Change our relationship to Israel
Our voters showed up. And the above four reasons are why many of them voted for Democrats. This is according to a pollster who nailed the results. While many spent Monday attacking Rachel Campos Duffy for calling for a diplomatic resolution to the conflict, it turns out her political advice was sound. (She’s also a great person.)
In the next few months, there's going to be a lot of gaslighting. Expect to hear any number of establishment politicians say the solution to our woes is amnesty. I'm open to the idea that we should change enforcement—by focusing more on businesses that hire illegal labor, for instance. But anyone pushing amnesty is lying to you.
The reason we lost is the war. The president himself said so last night.
If you'd like to argue it was worth it, that losing the Senate for the next 6 years was worth it, then do so. Argue it was a worthwhile cost to pay. Agree or disagree, that's at least honest.
But everyone knows why we lost. And any honest conversation about where we go from here must start there.
I remain hopeful about our country. To the people who are pissed off and want to say, “I told you so”: you’re right, you did tell us so. Take that energy into electing Republicans who share your worldview. To the people who are just pissed at the results, you should be. Let’s take that anger and get back to the work of saving our country.
זה פשוט הזוי. יו"ר ועדת הבחירות סולברג מודיע שאין ממצאים לפגיעה בטוהר הבחירות, וחצי שעה אחר כך השב"כ מוציא הודעה על השפעה זרה בהיקף עתק שהגיע לאלפי אנשים.
סולברג וזיני חייבים להתייצב במסיבת עיתונאים ולענות על שאלות בצורה שקופה לפני שירסקו את שאריות אמון הציבור בהליך הזה.