
הקימו ממשלה. אסור להשאיר את החבורה המסוכנת והמופקרות הזו, היועצים הקטארים, מחרחרי המלחמה ומחוללי הכאוס על הגה השלטון ובמוקדי הכח. זה בנפשנו.

Global Developer Advocate @Wix Speaker, Author & Podcaster. Former Host of @MaliciousLife.

הקימו ממשלה. אסור להשאיר את החבורה המסוכנת והמופקרות הזו, היועצים הקטארים, מחרחרי המלחמה ומחוללי הכאוס על הגה השלטון ובמוקדי הכח. זה בנפשנו.

למה אנחנו משהקים? את השיהוק כולנו מכירים, אבל כשחושבים על זה - זו תופעה די משונה: שיהוק קורה בצורה די אקראית, וחוץ מלהביך אותנו בדייטים הוא לא ממש עוזר בשום צורה, לא משנה איך אני יודע. אז למה אנחנו משהקים? שיהוק מתחיל מגירוי של עצב שמכונה עצב הואגוס, או 'העצב התועה'. הואגוס הוא עצב שיורד מהמוח אל בית החזה והבטן, ויש לו המון סעיפים שמקבלים מידע חושי מהמון המון מקורות - מהריאות, ממערכת העיכול וכל שאר האיברים הפנימיים - ומעבירים אותו אל המוח, ובפרט אל אזור שמכונה 'גזע המוח'. במצבים מסויימים, הואגוס יכול לשלוח אל המוח יותר מדי אותות: למשל, אם אנחנו אוכלים מהר מדי, או בכמות גדולה מדי, או שותים משהו קר או אפילו מתרגשים קצת יותר מדי. במקרים שכאלה, הפעילות החשמלית הסוערת בגזע המוח עלולה 'לזלוג' גם אל נוירונים שאחראים על מערכת הנשימה - כמו דלי שעולה על גדותיו. כשזה קורה, הנוירונים האלה שולחים שתי פקודות. הראשונה היא אל הסרעפת, שריר שנמצא מתחת לריאות ועוזר להן להתרחב ולמשוך אוויר פנימה. בנשימה רגילה, הסרעפת מתכווצת באיטיות יחסית - אבל בשיהוק, ההתכווצות היא מהירה ואז הרבה אוויר זורם אל הריאות בבת אחת. אבל שבריר שניה לאחר מכן הנוירונים שולחים פקודה נוספת, הפעם אל מיתרי הקול: אלה הרקמות בגרון שאחראיות על הפקת צלילים, אבל גם על חסימה של דרכי האוויר בזמן שיעול, למשל. מיתרי הקול נסגרים במהירות, חוסמים את האוויר - ואז ואז אנחנו מקבלים את הצליל המוכר של 'היק'. השיהוק בדרך כלל עובר מעצמו בתוך כמה דקות - אבל אם הוא נמשך יותר מדי זמן, כדאי לראות רופא. אז עכשיו אנחנו מבינים מה קורה בזמן שיהוק - אבל...למה? זה די ברור שהשיהוק לא ממש עוזר לנו בשום צורה, אז מה הפואנטה של כל הסיפור הזה? התשובה היא שאנחנו לא ממש בטוחים. תאוריה אחת היא שהשיהוק הוא שריד אבולוציוני: משהו שהועיל לאבות-אבותינו בעבר הרחוק, אבל היום אין לו תפקיד אמיתי. צפרדעים הם דו-חיים: הראשנים שלהם מסוגלים לנשום גם אוויר וגם מים. כדי שמים לא ייכנסו לריאות בזמן הלא נכון, לראשנים יש רפלקס שסוגר את הפתח לריאות בזמן שמים עוברים דרך הזימים - מנגנון דומה מאוד למנגנון של השיהוק אצלנו. היונקים והדו-חיים חולקים אב קדמון משותף שחי לפני מאות מיליוני שנים, ויכול להיות שאותו מנגנון הגנה שהיה קיים אצל האב-הקדמון נשאר גם אצלנו - למרות שהוא כבר לא מועיל לנו. כפי שסיפרתי לכם בסרטון אחר - יש לנו לא מעט שאריות אבולוציוניות שכאלה, כמו שיני בינה למשל. זו תאוריה מרתקת, אבל האמת היא שאין לה הרבה הוכחות חותכות. תאוריה אחרת, קצת יותר מבוססת, היא שהשיהוק הוא חלק מתהליך ההתפתחות העוברית שלנו: אנחנו יודעים שעוברים משהקים ברחם עוד לפני שהם בכלל נושמים אוויר, ויכול להיות שהרפלקס הזה עוזר להם לאמן את שרירי הנשימה שלהם. וישנה גם אפשרות שלישית, והיא שכל הסיפור הזה הוא פשוט תקלה, באג: הגוף שלנו הוא מערכת מסובכת, ולפעמים דברים פשוט לא עובדים כמו שצריך...קורה. זהו, תודה על הצפיה. תמשיכו לשאול אותי שאלות מעניינות על מדע, טכנולוגיה והיסטוריה בתגובות. להתראות.

אייזנקוט ושות' יכולים לעשות היסטוריה - להקים ממשלה עם חרדים וערבים, לבצע תיקונים אמיתיים ולהציל את ישראל מרודנות מושחתת ומסוכנת. תעשו את ההיסטוריה. תצילו את ישראל. תתחילו לתקן. זה על הרצפה, תפסיקו להיות גזענים ותרימו את הניצחון מהרצפה.

ת ע י פ ו א ו ת ו כ ב ר. ה ו א ה ו ר ס א ת מ ה ש נ ש א ר מה מ ד י נ ה. ס כ נ ה ק י ו מ י ת 🚨🚨🚨



An interesting article on a topic which I'm thinking about a lot lately: the collapse of the signals we use to determine the quality of a piece of online content. With AI-generated content exploding, how can one tell if a piece of content is worth consuming? The author suggests a few possible answers. The one I think is the most plausible one is increased leaning on trusted creators and recommenders - i.e., personal branding becomes even more paramount than ever.
If you only have time to read one article this week, make it this one on signals in the ai world. What happens to several processes when you can no longer cheaply tell high-quality from low-quality work. thelastsoftwareengineer.subs…

איך נוצר גשם? גשם הוא מסוג הדברים האלה שנראים מאוד פשוטים ומובנים מאליהם: מים מהים או מאגמים מתאדים, עולים למעלה, הופכים לענן - ואז נופלים למטה בתור טיפות. פשוט, לא? אבל אז אתה מסתכל על ענן לבן בשמיים, ושואל את עצמך - רגע, למה הוא לא מוריד גשם? זה ענן, לא? מה ההבדל בין ענן שלא מוריד גשם, לענן שכן מוריד גשם? בואו נדבר על זה. אז התהליך הראשוני הוא באמת כמו שתיארתי: מים מהים מתאדים, ואוויר חם נושא אותם למעלה. ככל שעולים בגובה, האוויר הזה מתקרר - והאדים מתחילים להתעבות והופכים לטיפות של מים. אבל כאן יש בעיה: אדי מים לא יכולים להתעבות לטיפות סתם ככה. תחשבו על זה כך: בים או בכוס מים, כל מולקולת מים מוקפת בהמון המון מולקולות אחרות שמושכות אותה ושומרות עליה שלא תברח. אבל באוויר, רק כמה מולקולות מים בודדות מצליחות להיפגש ולהתחבר - ואז הכוח שהן מפעילות זו על זו חלש מאוד, והן כמעט מיד מתנתקות ומתפזרות לפני שהטיפה מספיקה להיווצר. כדי שאדי המים יוכלו להתעבות לטיפה נוזלית, הן צריכים שבאוויר יהיו חלקיקים קטנטנים ומוצקים: למשל, גרגירי אבק זעירים, גבישי מלח מהים או חלקיקי עשן. החלקיקים האלה, שמכונים 'גרעיני התעבות', מספקים למולקולות המים משטח מוצק להתיישב עליו ולהצטבר בכמות גדולה, כך שטיפה מספיקה להיווצר לפני שהיא מתאדה מיד בחזרה לגז. אבל גם זה - עדיין לא מספיק בשביל גשם. הטיפות הראשוניות האלה הן מיקרוסקופיות: הקוטר שלהן הוא בסביבות 0.02 מ"מ. הן כל כך קטנות וקלות, שהאוויר החם שעולה מלמטה מצליח להחזיק אותן צפות באוויר, והן לא נופלות לקרקע בתור גשם. אלו העננים הלבנים - ענני קומולוס - שאנחנו רואים בשמים ביום בהיר. כדי שענן קומולוס יהפוך לענן גשם - ענן קומולונימבוס - צריך עוד משהו: אוויר חם ולח שיעלה מלמטה לתוך הענן. האוויר החם והלח הזה יכול להיווצר כשהשמש מחממת את הים - אבל הוא יכול להיווצר גם כששכבה של אוויר קר נכנסת מתחת לשכבה של אוויר חם ולח ודוחפת אותו למעלה, או כשרוח דוחפת אוויר לח במעלה צלע של הר. כשהאוויר החם והלח פוגש את הענן, הוא עושה שני דברים: אחד, הוא מוסיף לענן עוד ועוד אדי מים, שהופכים לטיפות קטנות. אם הטמ' של הענן היא מעל אפס מעלות, הטיפות הקטנות האלה יתגשו זו בזו, יתמזגו ויהפכו לגדולות יותר וכבדות יותר: הטיפות הגדולות חוסמות יותר מקרני האור, וזה השלב שבו הענן הלבן הופך להיות ענן אפור וכהה. כשהטיפות יהיו בגודל של בערך 2 ממ - ז"א, פי מאה מהגודל של המיקרו-טיפות הקטנות - הן יהיו מספיק כבדות כדי להתגבר על הזרמים העולים של האוויר החם, וליפול למטה בתור גשם. אבל זה לא מה שקורה אצלנו, בישראל. באזור שלנו, אוויר קר שמגיע מהקוטב עובר מעל המים החמים של הים התיכון, והחום הזה דוחף את האוויר למעלה בכזו עוצמה עד שראש הענן מגיע לגובה שבו טמפרטורת האוויר יורדת אל מתחת לנקודת הקיפאון: עד כדי מינוס עשר או אפילו מינוס עשרים מעלות מתחת לאפס. במצב כזה חלק מאדי המים שבתוך הענן קופאים והופכים לגבישי קרח קטנטנים, ואז אדי מים שפוגשים בגבישי הקרח האלה - בעיקר מים שהתנדפו מהמיקרו-טיפות הזעירות - קופאים גם כן והגבישים הופכים לפתיתי שלג. כשפתיתי השלג כבדים מספיק הם נופלים למטה, אבל לפני שהם מגיעים לפני השטח הם פוגשים באוויר חם, נמסים - ואנחנו מקבלים גשם. אז כן - הגשם שלנו מתחיל בתור שלג!... זהו, עד כאן. אם אתם אוהבים לגלות דברים חדשים ומרתקים על מדע וטכנולוגיה, מוזמנים להציץ בספריי שזמינים באתר שלי, ranlevi.co.il. להתראות, רן

**Tom Enden: Software In the Age of AI [Domain Knowledge Podcast]** A new episode of Domain Knowledge is live! I sat down with Tom Enden, a software architect at Wix, to explore how AI is fundamentally reshaping the software engineering profession: moving from a writing monologue to an interactive dialogue with AI, navigating the blurs of code authorship versus ultimate responsibility and ownership, and the evolving role of "taste" and holistic product understanding in modern engineering. YouTube: youtu.be/iGNVBe32jvs?si=gQAe… Spotify: open.spotify.com/episode/0Hi… Have a guest you wish to recommend for a future episode? Let me know in the comments! Ran @Wix @tomenden

זה בעיניי הראיון הכי חשוב שנתניהו העניק בינתיים בבחירות, מפני שהוא מבהיר איך ייראו החיים עצמם בממשלתו הבאה: סבירות גבוהה להטלת סנקציות משתקות על ישראל (למשל בבנקאות, ביטוחים והובלה ימית לארץ), לצד ניסיון נואש לעקוף אותן באמצעות קריפטו - מטבעות שמקבלי התשלומים בחו״ל לא יכבדו בניגוד להנחיות, למעט באירועי שוליים פליליים או במדינות לא מערביות כמו סין. מי שרוצה לנסות בידוד בינלאומי כשיטה כלכלית, מוזמן להסתכל קודם על הכלכלה הרוסית לאחר שנים אחדות של סנקציות מצד האיחוד האירופי - הפגיעה ברמת החיים של כל אזרח פה תהיה עצומה, וטוב שהיא עולה כבר עכשיו על השולחן.

איך אנחנו יודעים מה קורה בליבת כדור הארץ? זו באמת שאלה טובה: הכי עמוק שהצלחנו לחפור למטה זה משהו כמו עשרה ק"מ בסך הכל, אבל אנחנו בכל זאת די בטוחים שאנחנו יודעים מה קורה אלפי ק"מ מתחת לפני השטח. איך? הכל מתחיל ברעידת אדמה. הקרקע עולה ויורדת, בניינים מתנדנדים כמו לולבים - או במילים אחרות, עוד יום שגרתי ביפן. רעידת האדמה הזו יוצרת גלים בקרקע, והגלים האלה נחלקים לשני סוגים: גלי P, מלשון Pressure, דהיינו גלי לחץ, וגלי S, מלשון Shear, גזירה. שני סוגי הגלים האלה מתפשטים בתוך כדור הארץ כמו הגלים שנוצרים כשזורקים אבן לשלולית. המדענים מחכים לרעידות האדמה האלה. הם מציבים מכשירי מדידה רגישים מאוד - סייסמוגרפים - בכל מיני נקודות על היקף כדור הארץ, ומודדים את הסוג ואת העוצמה של הגלים שהגיעו אליהם. מה הם רואים? הדבר הראשון שהם רואים זה שגלי S לא מצליחים להגיע לצד השני של כדה"א, כאילו שמשהו חוסם אותם בדרך. מה חוסם אותם? בואו נבין מה הם גלי S. גל זו תנועה של החומר הלוך ושוב. בגלי S התנועה הזו היא בניצב לכיוון של הגל: ז"א, אם הגל מתקדם קדימה, החומר זז לצדדים - בדיוק כמו שמנענעים חבל למעלה ולמטה, והגל מתקדם קדימה לאורך החבל. אם החומר מוצק, כמו שחבל מוצק - גלי S עוברים בלי בעיה. אבל אם החומר הוא נוזלי - גלי S לא יכולים לעבור. למה? כי בנוזל אין כמעט חיכוך פנימי, ולכן כששכבה אחת נעה לצדדים היא כמעט ולא משפיעה על השכבה שמתחתיה. זה כאילו שגזרנו את החבל: הגל לא עובר בין השכבות, מתפוגג ונעלם. העובדה שגלי S נחסמים ולא מגיעים לצד השני של כדה"א מלמדת אותנו שבעומק של 2900 ק"מ מתחת לקרקע הסלעים המוצקים הופכים, בגלל החום העז, למאגמה נוזלית. לחלק הנוזלי הזה אנחנו קוראים הגלעין החיצוני או הליבה החיצונית. ומה קורה עם גלי ה-P? בגלי P התנועה של החומר היא לא הצידה אלא קדימה ואחורה, ז"א האטומים של החומר דוחפים אחד את השני. זו אותו סוג של תנועה כמו בגלי קול, למשל - ואנחנו יודעים שלגלי קול אין שום בעיה לעבור דרך מים: ככה עובד סונאר של צוללות למשל. ואכן, הסייסמוגרפים מראים שגלי ה-P עוברים דרך הליבה החיצונית הנוזלית ומגיעים לצד השני של כדה"א. אבל המדידות מגלות משהו מעניין: חלק מגלי ה-P, אלה שעוברים דרך מרכז כדור הארץ, מגיעים מוקדם יותר משאר הגלים, ז"א הם מהירים יותר. למה? כי גלים עוברים מהר יותר במוצקים מאשר בנוזלים. זו הסיבה, למשל, שגלי קול נעים במוצקים במהירות גדולה פי עשרה ויותר מאשר באוויר. והעובדה הזו מלמדת אותנו שהחלק הפנימי ביותר של כדור הארץ, הליבה הפנימית, הוא מוצק, בגלל הלחץ האדיר שפועל על החומר בעומק הזה. אז עכשיו יודעים שהליבה החיצונית היא נוזל, ושהליבה הפנימית היא מוצק. השאלה הבאה היא - ממה הם עשויים? הרמז הראשון לתשובה הוא שלכדה"א יש שדה מגנטי, ואנחנו יודעים ששדה מגנטי נוצר כשמטען חשמלי נמצא בתנועה. הדבר היחיד שיכול לזוז בבטן האדמה זה הנוזל שבליבה החיצונית, ואם הנוזל הזה מסוגל להוליך מטענים חשמליים סימן שהוא עשוי ממתכת: סצפיפית מברזל, כי זו המתכת הנפוצה ביותר בכדור הארץ. וממה עשויה הליבה הפנימית? ובכן, אנחנו יודעים - מכל מיני מדידות - שהצפיפות הממוצעת של כדה"א היא משהו כמו 5.5 גרם לס"מ מעוקב. אבל כשמודדים את הצפיפות של הסלעים שאנחנו יכולים להגיע אליהם, אנחנו רואים שהצפיפות שלהם היא רק 2.5 גרם לס"מ מעוקב, בערך. זה אומר שאיפה שהוא בתוך כדור הארץ צריך להיות חומר הרבה יותר צפוף וכבד כדי שסך כל הצפיפות הממוצעת תהיה גבוהה יותר - והחישובים מגלים לנו שכדי להגיע לצפיפות הממוצעת הזו, הליבה הפנימית של כדור הארץ צריכה להיות עשויה מסגסוגת צפופה וכבדה של ניקל וברזל. אז לסיכום - בזכות מדידות מדויקות והבנה טובה של איך מתנהגים גלים בכל מיני מצבים, אנחנו מסוגלים להסיק איך נראית ליבת כדור הארץ ומאלו חומרים היא עשויה, קצת כמו שפותרים חידה בלשית. זהו, תודה על הצפייה. אם אתם רוצים לגלות עוד דברים מעניינים על כדור הארץ והיקום בכלל, מוזמנים להציץ בספרי 'האוניב' הקטנה של המדעים' - כל המדע וכל התאוריות הכי חשובות, בשפה קלה ובביסים קטנים. בקרו ב ranevi.co.il. להתראות.

תפקידו של צה"ל כריבון זה לאכוף לא לגנות
צה״ל מגנה בתוקף את אירוע האלימות החמור שהתרחש במרחב הכפר טייבה שבחטיבת בנימין, במהלכו הותקפו נציגים דיפלומטיים על ידי פורעים ישראלים. משטרה וחוקרי הזיהוי הפלילי ממחוז ש"י נכנסים למרחב באבטחת כוחות צה"ל ויחלו באיסוף ממצאים, ראיות וכן גביית עדויות לטובת חקירה שנפתחה. הסיור של הקונסוליה לא תואם עם צה"ל, תיאומים אלו חשובים למניעת מקרים מסוג זה. מתחקיר ראשוני, לא היו כוחות בנקודה בעת התקיפה. הדיווח אודותיה נשלח לחשבון החמ"ל החטיבתי, שמיועד לקבלת דיווחים מאנשי ביטחון בלבד, ולא מאזרחים. למוקד מתקבלים עשרות רבות של דיווחים מבצעיים ביום, וניתן בו מענה רק לגורמים המוסמכים, שאינם אזרחים. נדגיש כי ישנם מוקדים אחרים שיעודם לקלוט תלונות מאזרחים. כלל האירוע ייבדק

בתור מי שעובד צמוד לגונן ושאר המפתחים בקבוצה - ממליץ בחום! אנשים טובים, אווירה מעולה, ו- Headless זו טכנולוגיה פנטסטית שמשנה את איך שאנשים בונים אתרים ואפליקציות...
בכל אופן למי שלא שונא אותנו - אני מגייס אליי לכמה תפקידים סביב Wix Headless תפקידים סופר מעניינים עם ראייה טכני ועסקית מאד רחבה זמין בDM

מהם גלי גרביטציה, ומה קורה כששני חורים שחורים מתנגשים? יש קשר בין שתי השאלות האלה. אחת התובנות המרתקות של אלברט איינשטיין בתורת היחסות הכללית שלו הייתה שחומר - מסה - גורם למרחב שסביבו להתעקם. מה זה אומר שמרחב "מתעקם"? אנחנו לא יכולים לדמיין מרחב תלת-מימדי מתעקם, המוח שלנו לא בנוי לדברים כאלה, לכן קל יותר להבין את הרעיון הזה אם מדמיינים משהו דו-מימדי שמתעקם: למשל, יריעת גומי שמונחת עליה משקולת כבדה. אותו הדבר, עקרונית, מתרחש גם בעולם התלת מימדי שלנו: השמש, למשל, שיש לה המון מסה, מעקמת את המרחב שמסביבה באותו האופן שבו המשקולת גורמת לגומי להימתח ולהתעקם. אם ניתן לכדור לנוע על הגומי העקום, הוא יקיף את המשקולת בעיגול - וזהו אותו העיקרון שגורם לכדור הארץ להקיף את השמש, בגלל העיקום שהיא יוצרת במרחב התלת מימדי של החלל. עכשיו, מה היה קורה אם היינו לוקחים את הגומי המתוח, תופסים אותו - ומנערים אותו? אם היינו מנערים את הגומי מספיק חזק, היו נוצרים בו גלים, והגלים האלה היו מתפשטים בגומי כמו אדוות במים. באנלוגיה שלנו, אלו גלי גרביטציה: כשעצם מסיבי, שמסוגל לעקם את המרחב בצורה משמעותית, עושה תנועה מחזורית שכזו - כאילו מנער את המרחב - הוא יוצר גלים שמתפשטים בחלל לכל הכיוונים. איינשטיין חזה את דבר קיומם של גלי גרביטציה שכאלה כבר לפני מאה שנה, אבל עד ממש לאחרונה הטכנולוגיה שלנו לא הייתה מספיק מתקדמת כדי לגלות אותם. רק בשנת 2002 הוקמה מערכת בשם לייגו שמבוססת על לייזרים מדוייקים מאוד, שמסוגלים לזהות שינויים במרחב בקנה מידה זעיר בצורה מדהימה: עד כדי אלפית מקוטר של פרוטון בודד. וב-2015 לייגו הצליח סוף סוף לגלות גלי גרביטציה. אלו היו גלים שנפלטו כששני חורים שחורים, במרחק של בערך מיליארד וחצי שנות אור, התנגשו והתמזגו לחור שחור אחד בודד. רגע לפני ההתנגשות, שני החורים השחורים האלה הסתובבו אחד סביב השני במהירות אדירה, והתנועה המהירה שלהם "ניערה" את המרחב בעוצמה כל כך גדולה - עד שלפי ההערכות כמות האנרגיה שנפלטה בהתנגשות הזו היא כמות אנרגיה הגדולה ביותר שנמדדה אי פעם על ידי בני אדם. תחשבו על זה: אם הרגשנו את ה"הדים" של ההתנגשות הזו ממרחק של מיליארד וחצי שנות אור - זה כנראה היה וואחד פיצוץ... אז בשורה התחתונה, איינשטיין שוב צדק: גלי גרוויטציה באמת קיימים, והמדענים משתמשים בהם היום כדי לחקור אירועים שאנחנו לא יכולים לראות אותם באמצעות אור רגיל - כמו למשל, המפץ הגדול. במאות אלפי השנים הראשונות לאחר המפץ הגדול, היקום היה אטום לאור, כך שאי אפשר לראות מה קרה עם טלסקופים רגילים: עם גלי גרביטציה, לעומת זאת, אולי נצליח לראות מה בדיוק קרה במפץ הגדול. זהו, תודה על הקריאה! רוצים לגלות עוד על גלי כבידה? מוזמנים לקרוא ולהאזין למאמר המלא: ranlevi.co.il/blog/gravitati…

Amazing: A Counter-Strike clone...running on Wix Headless! Lots of devs still believe that Wix is only about building wesbits with Drag & Drop editors. Not any more. Take a look at this browser-based game, created by Rathborne Digital studio using Claude Code, running entirely on Wix's backend and using the Realtime API to drive the multiplayer experience. So cool! It's demos like these that make me bullish on Wix Headless. Decoupling the frontend from the backend gives devs the freedom to build any frontend they can image - and with AI doing the heavylifting, we're about to see some amazing websites and apps in the near future 😎 Ran @Wix #wixheadless

ה-AI מאיץ את כתיבת הקוד. אבל כשהתכנון, הבדיקות וה-Review לא עומדים בקצב - צוואר הבקבוק פשוט עובר למקום אחר. במסגרת המיטאפים שלנו לקהילת המפתחים, שיתפנו בכמה תובנות טכניות קריטיות מהעבודה עם בינה מלאכותית. עכשיו ריכזנו אותן בכתבה בגיקטיים - @geektimecoil. 🧰 איך בונים תשתית קונטקסט שמחברת סוכנים לקוד, לתיעוד ולמידע מפרודקשן, וזה מבלי להעמיס הכול על הפרומפט או על AGENTS .md. ⚙️ איך מעריכים סוכן שלם (כולל הכלים וסוכני המשנה שלו), ומזהים רגרסיות ושינויים בעלויות ובזמני הריצה. 🛠️ איך מחברים סוכנים ללולאת המשוב של ה-CI, כדי שיוכלו לנתח בעיות, לתקן ולהריץ בדיקות מחדש. 🧰 ואיך מודל ה-xEngineer משלב מומחיות והבנה עמוקה עם אחריות מקצה לקצה גם על ארכיטקטורה, וגם על איכות התוצאה בפרודקשן. תשעה מפתחים ומפתחות, ארבע זוויות חשובות ושאלה אחת קריטית: איך הופכים קוד שנכתב מהר יותר למוצרים שמגיעים לפרודקשן מהר יותר - מבלי להתפשר על איכות? לכתבה המלאה: geektime.co.il/how-ai-is-cha… עם: @aviranm, @Asafy3, @guy_bary, @snirshr